הזכויות הנלוות לנחלה 

יחידת המשק החקלאית במושב עובדים, כוללת חלקת אדמה בה ממוקם בית המגורים של החקלאי ומשפחתו, וכן מבני שירותים אחרים, הדרושים לעיסוקו של החקלאי בחקלאות, ובנוסף על כך קיימות זכויות נוספות הנלוות לנחלה, המוגדרות כאמצעי יצור חקלאיים - מכסות המים ומכסות היצור.
בדרך כלל, את הזכויות בחלקת המגורים, ניתן לראות כזכות קניינית, או כזו השואפת להיקרא כך, שכן זכויות החברים במשקם אינן זהות בכל המושבים, זכויות אלו שונות, בהתאם להסדר המשפטי של כל מושב ומושב.

במושבים, שהוקמו לפני קום המדינה, בה הבעלות בקרקע היא בעלות פרטית של המתישבים ולחבר יש זכות מלאה לדיספוזיציה באדמותיו, אל מול מושבים שהוקמו לאחר קום המדינה, בה הבעלות על הקרקע היא בידי המדינה, כלומר בידי מנהל מקרקעי ישראל, ומעמדם של המושבים אם שפר עליהם מזלם, הינו מעמד של חוכר (אם הסוכנות היא שטפלה בישוב וחוזה החכירה עם המינהל נעשה אתה, הרי הסוכנות היא החוכרת והמושב הינו חוכר המשנה שלה, ומעמדו של בעל המשק הינו בר רשות).

ואולם, קיומן של מכסות הייצור והמים שהינן נלוות לזכויות הקיימות בנחלה ולאמצעים הקיימם במשק, אינן מוגדרות כזכויות קנייניות שהינן חלק בלתי נפרד מהזכויות במשק.
למעמדן המשפטי של מכסות הייצור, חשיבות רבה במהלך הפעלת המשק החקלאית ובודאי ובודאי בעת העברת הזכויות במשק, בה נלקחות בחשבון האפשרות לקבלת/העברת המכסה הנתונה לחבר האגודה.

במסגרת מאמר זה, נבחן את המקור לחלוקת המכסות ושיוכן לאגודה וחבריה בעבר וכיום, כאשר ביחס למעמדה הקנייני של המיכסה והיכולת לסחור בה, ייוחד מאמר נפרד בעתיד נוכח מורכבות הסוגיה.
לבד מהקצאת קרקע מתאימה לצרכי גידולים, הנעשית, ע"י המדינה, ומהקצאת מים, אשר נעשית על יסוד חלוקה של המשאבים הקיימים בין כל צרכני המים, נדרש החקלאי לצורך הפעלת משקו לסיוע חיצוני, סיוע שהוא לרוב סיוע הניתן ע"י גורם ממשלתי.
סיוע זה ניתן באמצעות סיוע במימון השקעות, מתן הלוואות בריביות נמוכות, מתן סובסידיות על גידולים ותוצרת חקלאית, ובין היתר בהקצאת מיכסות ייצור.
נוכח ייחודיותו של ענף החקלאות, היקף ההשקעה הגבוה הנדרש לצורך תחילת הפעילות, וכן הצורך בהבטחת קיומו של מערך יצור עצמי של מזון אל מול שווקים חיצוניים, מביאים למעורבות ממשלתית חריגה יחסית בתחום החקלאות.

מעורבות זו באה לידי ביטוי במימון השקעות ראשוניות לצורך תחילת פעילות, ומעורבות שנועדה להסדיר את הפעילות השוטפת בענפי החקלאות השונים, במטרה להבטיח את כדאיותם הכלכלית ואת המשך הפעילות היצרנית המקומית.
שיטות ההתערבות הממשלתית בפעילות היצרנית החקלאית השוטפת, משתנות מענף חקלאות אחד למשנהו כאשר ההתערבות בקביעת המחיר נעשית במגוון דרכים ועל פי שיקולי מדיניות משתנית.
התערבות במחירי התוצרת החקלאית, מחייבת קביעת מחירים מובטחים לחקלאי בצירוף תמיכות ממשלתיות, התערבות זו נעשית באמצעות קניית עודפים או באמצעות מתן סובסידיה לפער שבין מחיר השוק למחיר המובטח.
המחיר שקובעי המדיניות מעונינים שיתקבל בשוק למוצרים חקלאיים שונים, אמור לשקף פעילות יצרנית יעילה מבחינה כלכלית של החקלאי בתנאי השוק המקומי.
התערבות הממשלה במנגנון המחירים אפשרית גם באמצעות הגנה על היצור המקומי באמצעות קביעת היטלים ומיסים על היצוא ובאמצעות תמיכה בחומרי גלם או באמצעים אחרים בהם נעשה שימוש ביצור החקלאי בשוק המקומי.

המכסה נקבעת כהיקף יצור כולל שנאסר לעוברו, וזאת על מנת לשמר על כמות היקף המוצר שיועבר לשווקים, במטרה לשמור על מחיר ראוי כפי שנקבע ע"י קובעי המדיניות ולהבטחת מחיר המוצר.

מאז קום המדינה, הופעלו מכסות יצור במרבית המכריעה של ענפי החקלאות, בתחילה באמצעות חקיקת תקנות שעת חרום, לאחר מכן באמצעות חקיקה כלכלית על פי חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, התשי"ח - 1957, ובשלב מאוחר גם על פי חקיקה ראשית.
כך, למשל, מכסות יצור החלב מופעלות עד היום בישראל בהתאם לצו שניתן מכוח הפיקוח על מצרכים ושירותים (צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (יצור חלב), התשכ"ז - 1967, ומכסות יצור ביצי המאכל מופעלות מכוח חוק המועצה לענף הלול (יצור ושיווק), התשכ"ד - 1964.

בעוד שבעבר, הופעלו מכסות כמעט בכל ענפי החקלאות, הרי שכיום מופעלות מכסות רק בענפים בודדים דוגמת יצור חלב, ויצור ביצי מאכל.
יש לציין, כי בתחום הפירות המכסה היא ענין פורמלי בלבד, וכל חקלאי הפונה בבקשה לקבלת מכסה ליצור פירות מכל זן ומין ובכל היקף, בקשתו תענה בחיוב. הדבר נעשה באמצעות מתן מכסות העולות בהיקף ניכר על כושר היצור המירבי של היצרנים, כך שבפועל תקרת כושר היצור של כל יצרן היא המגבילה אותו ולא מכסת היצור על פי החוק.

מכסות היצור נקבעו בעבר במושבי העובדים כשייכות לאגודות השיתופיות, במסגרתן מאוגדים המושבים, אשר ייצגו את חבריהן לענין זה, כאשר בפסקי הדין אשר ניתנו בעניין שייכותם של המכסות נחלקו הדעות, האם האגודה מייצגת את כלל חבריה לעניין המכסה האישית, ולפיכך נמנעת מהחברים האפשרות לסחור באמצעי ייצור אלה, או שמא האגודה רק מייצגת את מכסתו של החבר ובידו האפשרות לעשות במיכסה כבשלו.

בשנים האחרונות שינו מועצות היצור את מדיניותן, ואפשרו את הקצאתן של המכסות באורח אישי, ישירות ליצרנים במושבי העובדים, תוך ביטול עקרון הייצוג של חברי האגודה השיתופית על ידי האגודה בעניין זה.

קיומן של זכויות נלוות למשק החקלאי, דוגמת מכסות הייצור ומכסות המים שהינן זכויות הניתנות ע"י ומטעם רשויות המדינה, וללא שמעמדן של זכויות אלו רשומות ומוסדרות כדבעי ע"י המחוקק (שכן קיימת לאקונה בחקיקה אשר מקשה על קביעתן של היקף הזכויות במיכסות הייצור), מקשה על מתן מענה למעמדן המשפטי של זכויות אלו, ולאפשרות להעבירן או למוכרן.
העדר קיומה של חקיקה מסודרת וברורה ביחס למיכסות הייצור, מעלות שאלות נוקבות באשר למיהות הזכות הקניינית של אמצעי ייצור אלו אשר ניתן כיום בנקל להעריך את שווים הכלכלי כחלק נפרד מהערכת שווי הזכויות במשק החקלאי.

העולה מתוך האמור לעיל, כי מיום בו הוחלט על הצמדתן של המיכסות באופן אישי לחקלאים היצרנים במשקים במושבי העובדים, הרי שלא ניתן לומר עוד, כי למכסות אין אופי קניני, כפי שניתן היה לומר אולי קודם לכן, ולכן עולות השאלות הבאות ביחס לאופי וטיב הזכויות במכסות הייצור:
האם רשאית האגודה לשנות את מכסות הייצור לאחר שחילקה את המכסות בין חבריה?
האם רשאית אגודה להפקיע את מכסת הייצור מחבר שאינו מקיים את התחייבויותיו לאגודה?
האם ניתן להוריש את מכסת הייצור במסגרת צוואה?

במסגרת המאמרים הבאים, נשתדל להרחיב את היריעה באשר למעמדה המשפטי של הזכות הגלומה בקבלת מכסת ייצור, והאפשרות הקיימת להעביר זכות זו בין בחיים ובין לאחר פטירה, וכן נתייחס לאבחנה המתחדדת בשנים האחרונות בין סוגי מכסות הייצור השונות, בין מכסות ייצור דוגמת ביצים וחלב לבין מיכסות המים, וזאת בין היתר לאור מצבו העגום של משק המים והוראות נציבות המים בדבר הקיצוץ במכסות המים שהוקצו בעבר לאגודות וחקלאים וההשלכות הישירות על היקף הייצור החקלאי כתוצאה מהשינוי בגודל המכסות.